<h1>רבינו ירוחם נ"כ ח"ב</h1>
<h2>דף מד:</h2>
בכור בהמה טהורה נוהג בזמן הזה בחוצה לארץ כך כתב הרמב"ן, והביא ראיה מההיא [ביצה כ"ז ע"ב] דבכור שנפל לבור דרבא בחוצה לארץ הוה ומייתו ליה בוכרא, ועוד הביא ראיה בבכורות [חולין מ"ד ע"ב] רב חסדא (שדא) [שרא] בוכרא ולא זבין מיניה והביא ראיות מכמה דוכתי. וכתב בסוף דבריו ואיצטריכינ' להנך מילי משום דאשכחן לחד מרבוות' דכתב בפסקיה הכי בכור בהמה טהורה אינה נוהגת אלא בארץ, ואנן כתבי' מאי דסבירא לן והכי סביר' להו לרבוותא ועבדין בהו עובדא למיתב בוכרי לכהני האידנא בחוצה לארץ וליכא לספוקי ביה כלל ע"כ.
<h2>דף סט:</h2>
בהמה מבכרת המקשה לילד מחתך אבר אבר ומשליך לכלבים, ואפילו מחתך ומניח עד שיצא רובו משליך אחר כך לכלבי' שאיננו קדוש עד שיצא רובו, ואם יצא רובו כא' דרך מרגלותיו או ראשו קדוש הוא ויקבר, ובין כך ובין כך נפטר' מבכורה פי' שאינו בכור הנולד אחר זה כך פשוט בחולין.
יצא מהבכור שליש ומכרו לגוי ואחר כך יצאו שני שלישים אינו קדוש בבכורה דהוה ליה יד גוי באמצע, מכאן ולהבא הוא קדוש אחר שיצא רובו ולא למפרע.
<h2>דף ע.</h2>
ואם יצא רובו במיעוט אבר, כלומר שמיעוט אבר אחד שיצא (השליש) [השלים] לרוב הרי זה כילוד. ולא נשליך אותו המיעוט אחר רוב האבר שבפנים ונמצא שאין רוב העובר בחוץ, אלא נשליכהו אח' העובר שבחוץ ונמצא שיש בו רוב עובר בחוץ כך פשוט בחולין. וכן אם יצא חציו ברוב אבר, כלומר שרוב אבר אחד השלים לחצי שבחו', הרי זה כילוד כי נשליך (מיעוש) [מיעוט] האבר הנשאר בפנים אחר רוב האבר שבחוץ וה"ל רוב עובר בחוץ, שהיא בעיא ולא איפשיטא.
<h2>דף עד:</h2>
בן פקועה כלומר בן תשע חי הנמצא במעי אמו אחר ששחטה וגדל, פודי' בו פטר חמור, אף על פי שאין בו כדי שוויו של חמור, שאם היה בו כדי שוויו פשיטא שפודין ואפילו בירקות כך פשוט.
<h2>דף עז.</h2>
מבכר' שהפילה שיליא ישליכנה לכלבים, שאינה קדושה שמא נקבה הית' או נדמה, אבל במוקדשי' כלומר בהמת קדשים שהפילה שליא תקבר, כי במוקדשים קדוש בין זכר בין נקבה כך פשוט.
<h2>דף קלד.</h2>
גר שנולד לו בכור בעדרו והוא ספק אם נולד קודם שנתגייר ופטו' מליתנו או נולד אחר שנתגייר וחייב, כיצד יעשה ירעה עד שיפול בו מום ויאכלנו במומו. וכן בכור פטר חמור פודהו בשה להפקיעו מאיסו' ומעכב השה לעצמו כך פשוט בחולין.
גר שנתגיי' ונולד לו פטר חמור וספק אם נולד קודם שנתגייר או אחר כך, כתבתיו למעלה בחלק זה נתיב זה.
